מהו המיוחד בספרי מכון “מאיר
פנים”?

ישנם ג’ סוגי ספרים: א’
שמנגיש דברי תורה באופן שיהיה קל יותר ללמדה, על ידי פירוש ברור יותר, ליקוט מועיל
וכיו”ב. ב’ חידושי תורה. ג’ ההדרת ספרי קדמונים.

רוב ספרי מאיר פנים הם פנים
חדשות לספרי קדמונים, ובעיקר ספרי המקובלים, אם כי יש ויש באמתחתינו ספרים מרוב
הסוגים והגוונים של העולם העשיר של התורה הקדושה, מקרא, הלכה, אגדה, מחשבה, מוסר ודרוש.

אמנם יש קו אחד המאחד
ומשתף את כולם: אנו דורשים מעצמינו שלהוציא לאור ספר נאה ומתקבל, באופן שתהיה בו
מלוא התועלת האפשרית. בכל ספר אנחנו משקיעים מחשבה, כיצד להועיל לכמה שיותר מכלל
ישראל, באופן שלא יוכל אחד לומר על חלק כלשהו מהספרים – את זה הם הוציאו כדי לפאר
את עצמם, מאי אהנו לי כאחד הלומדים. בכל ספר דרשנו מעצמינו שלא תהיה אף הערה שאינה
בתורת מסייע שיוכל הלומד לסמוך עליו בעינים עצומות שהדבר הוא תורה לאמיתה, דברים מוסמכים
באחריות מלאה.

לכן אנו משקיעים הון
תועפות על הסדר הברור והקריא ביותר, עריכת מקורות יסודי ומעמיק ומקצועי למען נדע
מבטן מי יצא כל דבר, השוואת נוסחאות וגרסאות למען יראה המעיין ויבחר, או לחילופין
יבין טוב יותר את אשר נאמר מבין כלל הגרסאות הקיימות, סיכומים במקומות שיש אריכות
גדולה.

בכל הספרים העדפנו
מקורות קדמונים מאשר תובנות אישיות, השתדלנו בכל מאודינו שלא יהיו שם חידושים בני
ימינו. אין הכוונה, חלילה לזלזל בעמל ויגיעה של תלמידי חכמים להוציא דבר מתוך דבר,
אך מול עינינו היתה המטרה שלא תהיה סיבה לאי מי לפנות מהדברים בספרים בתואנה כי “אין
הדבר לטעמו”. ולעולם אין מקום לתלונה כזו על דברי הקדמונים המפורסמים
כחז”ל וגדולי הראשונים והאחרונים.

כללו של דבר – במילה
אחת: תועלת לכל באי בית המדרש! לסייע ולהקל על עצם הלימוד, ותו לא מידי, ואידך
פירושייהו – זיל גמור!

דרך משל: בחומש – למצוא
את מקורותיו של רש”י בחז”ל. אך אם כבר רש”י – החומש עצמו ערוך
באופן נאה ויעיל, נעים לקריאה לרוצה ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום. בביאור
הגר”א על ספרא דצניעותא – מלבד מקורותיו של הגר”א ופתיחת רמיזותיו,
הקבלות מכל רחבי ספרי הגר”א, השוואות לדברי האריז”ל, דברי רבי אייזיק
חבר והלשם על דבריו – ותו לא! בשולחן ערוך – לסכם את דברי  נושאי הכלים ופוסקי זמנינו להלכה ולמעשה.

וכן הלאה והלאה.

יש לדעת, כמעט שאין
למצוא אחד שלא יהנה מדברינו, שהרי למצוא אדם שלא רוצה לדעת מהם מקורות דברי המחבר,
או אם יש לש”ו או אריז”ל או זהר שמדבר על הענין. וכן בענין דבר כמו
הקיצור (בלשם), שיש אנשים שילמדו רק את זה, ויש אנשים שילמדו את זה כחזרה לפני
הלימוד של דברי הלש”ו עצמו, או אחרי הלימוד, או רק יסתכלו בזה פעם אחת, וכו’.
ובכך הדבר מביא תועלת לכולם. השקענו הרבה מאמץ שההוספות שלנו לא יכבידו על הלומד יותר
מדי, ויהיו לתועלת.

ראש המכון הר’ יהושע
ליפשיץ מספר, שכל העת קורה שאנשים מגיעים אליו ואומרים לו, תדע הרב ליפשיץ, מסוימים עוזרים לנו מאד ,אחרים
עוזרים קצת, וספרים מסוימים אין בהם כל תועלת. וכעבור שבוע מגיעים אנשים אחרים
ואומרים שהם הפיקו תועלת מרובה דוקא מאותם ספרים שהראשונים לא הפיקו מהם כל תועלת.
וכך הוא בתוך הספר עצמו: יש מי שנהנה ממדור מסוים והחלקים האחרים נראים לי חסרי
תועלת וחשיבות, והאחרים נהנים מהם דוקא מהם ורואים בהם את עיקר חשיבות הספר. כך, שיוצא
שספרי מכון מאיר פנים כל כך מגוונים, עד שאין ספר שאין מישהו שמוצא בו את אשר
איוותה נפשו, ברמות שונות וגוונים שונים.

 

כמעט בכל ספר הוספנו כמה
וכמה כלים חשובים, לדוגמא:

בפתחי שערים 1) עשינו פיסוק
וקיטוע, שזה מאד מקל על הלומד והוא עצמו כבר כמעט חצי פירוש. 2) מביא מקורות בחז”ל
ותנ”ך לדבריו בסוגריים בגוף הטקסט. 3) מקורות נוספים בהערות שנותן מקום רב
יותר לעיון, וגם אפשר לקרא את דבריו, כאשר הם מושגים לא ידועים. 4) תוכן ענינים. 5)
הקבלות בע”ח בתוכן ענינים, שבזה אפשר ללמוד אותנו כסדר. 6) מפתחות.

בספרי הלש”ו: 1) פיסוק
וקיטוע שמלבד התועלת הנ”ל בדברי הלשם הוא חשוב במיוחד, שכן הוא מאריך מאד וכמעט
שלא מחלק לקטעים. 2) מקורות. 3) מקורות נוספים בהערות. 4) תוכן ענינים. 5) קיצורים
לדבריו הארוכים להקל על הלומד. 6) מפתחות. 7) הערות לעיון בהרחבה בסוף הספר.

ספד”צ עם ביאור הגר”א:
1) פיסוק וקיטוע. 2) מקורות. 3) הערות. 4) גליונות הלש”ו. 5) משולבים בהערות פירושים
על דבריו מהגריא”ח והלש”ו בלשון קצרה.